פסק-דין בתיק ת"א 10914-08

פסק דין זה ניתן בתביעה כספית על סך של 829,753 ש"ח שהגיש התובע נגד הנתבע. במקור התבקש בית המשפט ליתן גם צו עשה המורה לנתבע להעביר לתובע את כל המסמכים הנדרשים לשם רישום העסקה בטאבו או להשלים את הרישום בעצמו, אולם סעד זה נזנח בסיכומים, ככל הנראה בעקבות קבלת המסמכים הרלוונטיים מהנתבע לאחר הגשת התביעה.  

בחודש יוני 2006 רכשו התובע ורעייתו נכס מסחרי בקומת הקרקע של בניין ברחוב נחלת בנימין 78 בתל-אביב (להלן: " הנכס") במסגרת תיק הוצל"פ אשר נפתח כנגד חייב בשם שמואל כהן המדני. הנתבע שימש כונס נכסים על זכויות החייב בנכס.

מכתב התביעה עולה כי ביום 8/6/06 התקיימה במשרדו של הנתבע התמחרות לצורך מכירת הנכס אשר נוהלה על ידי נציגים מטעם הנתבע, הגב' ורד ועו"ד גיל סימנהויז, בהעדרו של הנתבע עצמו. עוד עולה מכתב התביעה כי באותה פגישה ציינו נציגי הנתבע שלדעתם לא חל מע"מ על המכירה, כאשר רבים מהנוכחים והמציעים לרבות התובע סברו דווקא ההיפך, ולנוכח חילוקי דעות אלה הוסכם חד משמעית לפני פתיחת ההתמחרות כי המחיר המוצע יהא כולל מע"מ, ובמידה ויתברר מכל סיבה שהיא כי יש חבות במע"מ על העסקה, ישולם המע"מ על ידי המוכר באמצעות הנתבע. עוד נטען כי ביום 13/6/06 נחתם הסכם המכר בין התובע ורעייתו לבין המוכר באמצעות הנתבע (להלן: " הסכם המכר"), והתמורה אשר שילם התובע לנתבע במסגרת הסכם המכר כללה מע"מ. בית המשפט הופנה לסעיף 7 להסכם המכר שלפיו "מע"מ, כלל ובמידה שיחול, יחול על המוכר וישלום על ידו", ולכך שבהסכם המכר ובהצעת הרכישה צוין כי מדובר בנכס מסחרי. לטענת התובע, המקרקעין הועמדו לרשותו עוד ביום 9/7/06, אולם המע"מ שולם על ידי הנתבע לאחר פניות חוזרות ונשנות מצידו של התובע רק ביום 5/12/06, ו"רק ביום 25/1/07 "זכה" התובע לאחר תלאות רבות ובשיהוי ניכר, לקבל החזר בגין כספי המע"מ" (סעיף 13 לכתב התביעה).

התובע טען כי עקב אי הדיווח של הנתבע על העסקה ואי העברת סכום המע"מ לרשויות במועד, נגרמו לו נזקים כספיים כבדים, שכן הסתמך על סכום החזר מע"מ בסך של כ- 230,000 ש"ח לצורך יישום תוכנית לבניית בניין חדש בן שתי קומות בנכס למטרת השכרה, וכן לצורך מימון המשכנתאות שלקח על עצמו עם רכישת הנכס, תשלום מס הרכישה בגין העסקה ותשלום דמי השכירות בגין דירה ששכר. התובע טען כי התנהגותו של הנתבע מנעה ממנו לממש את תוכניתו המקורית של הריסת הנכס הקיים והקמת בניין חדש, ובמקום זאת נאלץ לשפץ את הנכס הקיים באמצעות פועלים יומיים, תוך ניהול ופיקוח על העבודות בעצמו כדי לחסוך בהוצאות. על רקע האמור לעיל נטען כי נגרמו לתובע נזקים בגין הוצאות חומרים, הפסד הכנסות, ריבית על המע"מ, הוצאות עובדים, הפסד הכנסות עתידיות וכן עוגמת נפש וחרדות, בסך כולל של 829,753 ש"ח.

בכתב ההגנה נטען בין היתר כי התובע הציג בפני הנתבע מצג שווא שלפיו הוא אדם פרטי לצורך העסקה, ובכך הטעה את הנתבע. בהקשר זה נטען כי התובע לא ציין שהוא עוסק מורשה במסגרת הצעתו לרכישת הנכס מיום 1/6/06, במסגרת ההתמחרות בין הצדדים ואף בהסכם המכר, וזאת על אף שהינו עו"ד במקצועו וידע היטב שבאם הוא רשום כעוסק מורשה יחול עליו מע"מ. עוד נטען כי סעיף 7 להסכם המכר הוכנס בהתאם לבקשתו של התובע, על מנת שלא יחול עליו תשלום המע"מ. על פי כתב ההגנה, הנחתו של הנתבע הייתה כי מאחר ששני הצדדים לעסקה הינם אנשים פרטיים, לא יחול מע"מ, ואילו היה התובע מיידע את הנתבע על היותו עוסק מורשה, היה הנתבע דורש שההסכם יכלול תוספת מע"מ.

לטענת הנתבע, ביום 30/7/06 פנה אליו התובע במכתב שבו דרש לדווח על העסקה למע"מ, תוך שציין לראשונה כי הוא עוסק מורשה. הנתבע טען כי לא יכול היה לפעול על דעת עצמו ולשלם את תשלום המע"מ ללא הוראה מפורשת של ראש ההוצאה לפועל, והתובע עצמו הוא שיזם את ההליכים בלשכת ההוצאה לפועל. עוד נטען כי רק ביום 28/11/06 ולאחר קבלת עמדתם של שלטונות מע"מ ניתנה החלטת ראש ההוצאה לפועל אשר התקבלה אצל הנתבע ביום 10/12/06, ובהתאם לה פעל הנתבע ושילם את המע"מ בגין העסקה. לפיכך נטען כי הנתבע פעל כדין באופן סביר וללא כל דופי, ולחילופין ככל שהיה עיכוב בהעברת התשלום לשלטונות מע"מ הרי שמדובר בעיכוב קל בלבד וזניח מהמועד שבו קיבל התובע את מכתבו של התובע ביום 30/7/06 ועד ליום 13/8/06 שבו פנה התובע לראשונה ללשכת ההוצאה לפועל.

לגבי הנזקים המפורטים בכתב התביעה, נטען בכתב ההגנה בין היתר כי מדובר בנזקים מוגזמים, מופרכים וחסרי כל אחיזה במציאות אשר אירעו בשל אשמו התורם המכריע של התובע. 

בכתב התשובה שהוגש מטעם התובע נטען בין היתר כי "ההתמחרות התבצעה כאשר ברור לכל המשתתפים כי המחירים המוצעים הינם כוללים מע"מ". התובע הדגיש וציין כי מעולם לא נשאל ואף לא ראה כל צורך ליידע את הנתבע על מקצועו ועל היותו עוסק, ועל כל פנים אין בכך כדי להעלות או להוריד, שכן מהכרעת מע"מ מיום 5/10/06 עולה כי המכירה חייבת במע"מ לאור טיב הנכס וזהות המוכר. עוד נטען כי התובע הגיש ללשכת ההוצאה לפועל את הבקשה לתשלום המע"מ בהתאם להנחייתו של הנתבע מתוך מטרה לזרז את ההליכים, אולם הנתבע כלל לא צריך היה לקבל אישור כדי לשלם את המע"מ, ולכל הפחות היה עליו להגיש בעצמו את הבקשות להוצאה לפועל. 

התובע ערך תצהיר עדות ראשית שבו חזר על טענותיו בכתב התביעה. התובע הצהיר בין היתר כי "נקבע חד משמעית, ע"י עו"ד סימנהויז לפני פתיחת ההתמחרות כי המחיר המוצע בהתמחרות יהא כולל מע"מ, ובמידה ויתברר מכל סיבה שהיא כי יש חבות במע"מ על העסקה, אזי ישולם המע"מ על ידי המוכר, באמצעות הנתבע (הכונס) והדבר אף נקבע מפורשות, שחור על גבי לבן, בהסכם המכר, כפי שיפורט בהמשך" (סעיף 4). התובע הצהיר כי פנה למשרדו של ב"כ הנתבע בבקשה לקבל חשבונית בגין העסקה, ובשלב מסוים הודע לו כי על מנת לשלם את המע"מ יש להגיש בקשה לאישורו של ראש ההוצאה לפועל. התובע מתאר בתצהירו כיצד התבקש על ידי ורד ממשרדו של הנתבע להעביר לתובע מכתב דרישה לתשלום המע"מ ולתקנו מספר פעמים, וכיצד בסופו של דבר לאחר שעלה מבירור עם שלטונות מע"מ כי העסקה חייבת במע"מ, הודיעה ורד לתובע כי הוחלט שלא להגיש בקשה להוצאה לפועל, והתובע נאלץ להגיש את הבקשה בעצמו. כמו כן הצהיר התובע כי בעת הגשת הבקשה ללשכת ההוצאה לפועל נודע לו כי לא זו בלבד שהנתבע לא פעל לבירור חובת תשלום המע"מ, אלא שהוא אף פעל לסגירת תיק ההוצאה לפועל שנסגר ביום 14/8/06. התובע חזר בתצהירו על הנזקים הנטענים שהוזכרו בכתב התביעה.

בנוסף הוגש מטעם התובע תצהירו של מר מאיר שלסקי. מר שלסקי הצהיר כי הינו אדריכל במקצועו, וכי ביקר בנכס לפני ששופץ בעקבות פנייתו של התובע בחודש יולי 2006 או בסמוך לכך. מר שלסקי הצהיר כי הליך הרישוי לצורך הקמת מבנה בן שתי קומות (מסחרי + קומת מגורים) עשוי לקחת לכל היותר שמונה חודשים, וכי להערכתו ומניסיונו בנייה והשלמה של מבנה בסדר גודל כזה תערוך לכל היותר שמונה חודשים.  

מטעם הנתבע הוגשו ארבעה תצהירי עדות ראשית: (1) תצהירו של הנתבע עצמו; (2) תצהיר של רו"ח דרור ציוני; (3) תצהיר של הגב' ורד כהן; ו- (4) תצהיר מטעם עו"ד גיל סימנהויז.

הנתבע חזר על הטענות בכתב ההגנה וכן הצהיר כי בקשתו של התובע להוסיף להסכם המכר סעיף שלפיו ככל שיוטל מע"מ על העסקה יחול המע"מ על המוכר וישולם על ידו, התבררה בדיעבד כהתנהגות חסרת תום לב מצד התובע, אשר ידע היטב כי על העסקה יחול מע"מ בשל היותו עוסק מורשה וכי באפשרותו להתקזז על סכום המע"מ. מתצהירו של הנתבע עלה כי התובע ראה לנגד עיניו "הנחה" במחיר הנכס, באופן שתשלום המע"מ יוטל על קופת הכינוס, כאשר בפועל יתקזז התובע על אותו סכום שקופת הכינוס שילמה. הנתבע חזר והצהיר כי החבות במע"מ קמה מעצם היות התובע עוסק מורשה וללא קשר לסוג הנכס, כפי שעלה גם מסעיף 8 לדו"ח השמאי עובר להתמחרות שבו נקבע כי "אומדן השווי אינו כולל מע"מ (הבעלים הרשומים הינו אדם פרטי ולפיכך לא צפוי לחול מע"מ)". לגבי תיק ההוצאה לפועל הוצהר כי סכום החוב אופס בהתאם לסכומים ששולמו בגין מכירת הנכס, אולם הנתבע עצמו מעולם לא הגיש בקשה כלשהי לסגירת תיק ההוצל"פ, ומשגילה שהתיק נסגר אף הגיש בקשה להחייאת התיק לצורך הגשת דוח כספי וחלוקת כספים. לטענת הנתבע, התובע במעשיו ובמחדליו התעשר שלא כדין על חשבון קופת הכינוס והוא שהביא על עצמו את כל מסכת העובדות והנזקים הנטענים.

מתצהירו של רו"ח דרור ציוני עלה כי עו"ד גיל סימנהויז ממשרדו של הנתבע פנה אליו בטרם ההתמחרות וציין שמספר משתתפים העלו בפניו את השאלה האם העסקה חייבת במע"מ לנוכח העובדה שמדובר בנכס מסחרי. על פי תצהירו של רו"ח ציוני, בתשובה לפנייה הנ"ל מסר לעו"ד סימנהויז כי עצם העובדה שמדובר בנכס מסחרי איננה מקימה חבות במע"מ, והחבות נקבעת לפי הסטאטוס של הצדדים לעסקה, כך שאם המוכר והקונה הם אנשים פרטיים ולא עוסקים אזי העסקה תהיה פטורה ממס. עוד הצהיר עו"ד ציוני כי בדיעבד התברר שלמעשה חלה על העסקה חובת תשלום מע"מ, הואיל והתובע רשום כעוסק מורשה בשלטונות מע"מ - עובדה שלא הייתה ידועה במועד ההתמחרות, ולכן העסקה נכנסת להגדרת החוק של "עסקת אקראי".  

הגב' ורד כהן הגישה תצהיר עדות ראשית שבו הצהירה כי לפני ההתמחרות התקיימה התייעצות עם רואה חשבון ונקבע כי על העסקה לא יחול מע"מ, היות והנכס הנמכר הינו של אדם פרטי. עוד הצהירה הגב' כהן כי בכל השלבים החל במועד ההתמחרות ואף בחתימת ההסכם, מעולם לא ציין התובע כי הינו עוסק מורשה וכי יבקש להתקזז על המע"מ, ולכן סברו במשרדו של הנתבע כי מדובר באם פרטי לכל דבר ועניין. לגבי המכתב שהוזכר בתצהירו של התובע, הצהירה הגב' כהן כי התובע הוא זה שהודיע לה שעקב היותו עוסק מורשה חלה על העסקה חובת תשלום מע"מ, ובעקבות זאת ביקשה מהתובע להעלות את הדברים על הכתב כפי שנאמרו.

עו"ד גיל סימנהויז הצהיר כי לנוכח שאלה שהועלתה על ידי מספר מציעים לגבי המע"מ, קיים התייעצות עם רו"ח ציוני, ובהתאם לה דווח לכל המשתתפים כי עצם העובדה שמדובר בנכס מסחרי אין בה כדי להקים חבות בתשלום מע"מ. בנוסף הוצהר כי בעקבות עמדתו של רואה החשבון, ובהתבסס על כך שהנכס הינו נכס מסחרי והבעלים אדם פרטי, דווח לנוכחים שהמחיר כולל מע"מ. עו"ד סימנהויז הצהיר אף הוא כי בשום שלב של ההתמחרות ואף במעמד חתימת ההסכם לא ציין התובע כי הוא עוסק מורשה, אולם מנגד ביקש שייקבע בהסכם כי במידה ויחול על העסקה מע"מ הוא יחול על המוכר, כאשר בדיעבד הסתבר כי התובע עמד על הוספת סעיף זה להסכם על מנת שלא יחול עליו תשלום המע"מ בהיותו עוסק מורשה. 

במהלך דיון ההוכחות נחקרו המצהירים הנ"ל, וכן העיד מר אורן בר מרשויות המע"מ. לאחר הדיון הגישו הצדדים סיכומים בכתב.

דיון

התביעה שבפני מבוססת על הטענה שלפיה הנתבע איחר בתשלום המע"מ החל על עסקת מכירת הנכס, בסך של כ- 230,000 ש"ח,  ובעקבות זאת חל עיכוב במועד שבו קיבל התובע החזר בגין סכום המע"מ  - עיכוב אשר לטענת התובע גרם לו נזקים כספיים כבדים בסך של 829,753 ש"ח.

כבר בפתח הדברים יצוין כי ספק אם התובע אכן רשאי היה לקבל "החזר" בגין סכום המע"מ ששולם בגין העסקה, כאשר הנתבע הוא זה ששילם את סכום המע"מ בפועל. בעניין זה יובהר כי אמנם עו"ד סימנהויז הודה שאמר במהלך ההתמחרות כי המחיר יהיה כולל מע"מ, אך על פי עדותו, כוונתו הייתה שהמציעים לא ישלמו סכום נוסף מעבר לזה שננקב בהצעה. בסופו של דבר והלכה למעשה, התמורה שנקבעה בסעיף 6ב. לסכם המכר לא כללה מע"מ, כפי שעולה מסעיף 7ו. להסכם שלפיו המוכר הוא שיישא בתשלום המע"מ, וכן היות שסכום המע"מ אשר שולם על ידי הנתבע בפועל נגזר ממלוא התמורה ששולמה, דהיינו מהסך של 375,000 $. יחד עם זאת, ומשלא הוצגה עמדת שלטונות מע"מ בנוגע לסוגיה זו, אתייחס לטענות התובע לגופו של עניין.